דימתיל פומראט (DMF) וטריפלונומיד הן תרופות פומיות המאושרות לטיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, ומוגדרות כמשנות מהלך מחלה. מחקרים קליניים בשלב 3 קבעו כי הן יעילות ונסבלות היטב. לעומת זאת, אין מספיק מידע בנוגע למידת היעילות היחסית שלהן ומהם שיעורי הפסקת הטיפול.

מטרת החוקרים הייתה להעריך יעילות ומידת הפסקת הטיפול בקרב מטופלים אמיתיים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית.

החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי. המחקר נעשה בצרפת בין מרץ 2014 ליולי 2017. מטופלים שהשתתפו במחקר היו במעקב של נוירולוגים פרטיים או במסגרת בית חולים. היעילות ומידת הסבילות של שני הטיפולים הוערכו ועברו השוואה בשיטה רבת משתנים. המשתנים כללו: משך המחלה, מדד התלקחויות שנתי ומדד נכות מורחב בתחילת הטיפול, משך הטיפול, הגורם שנתן את המרשם, שימוש בטבק.

החוקרים איתרו 189 חולים הנוטלים DMF ו-157 הנוטלים טריפלונומיד. החולים קיבלו את התרופות במשך 22 חודשים (עם סטיית תקן של 10 חודשים). לאחר נטרול ערפלנים, נמצא כי DMF היה יעיל יותר בהפחתת כמות ההתלקחויות השנתית לאחר שנתיים, בהשוואה לטריפלונומיד (0.06 לעומת 0.21; P=0.03). החולים שטופלו ב-DMF סבלו מיותר תופעות לוואי קליניות וביולוגיות, וכתוצאה מכך יותר הפסיקו את הטיפול בתרופה (28% לעומת 12%; p=0.03).

החוקרים הגיעו למסקנה כי DMF הדגים יעילות גבוהה משמעותית במשך שנתיים של טיפול לעומת טריפלונומיד, בעוד הסבילות לאחרון הייתה טובה יותר.

מקור: 

Conde. S. et al. (2018). European Journal of Neurology. https://doi.org/10.1111/ene.13839