• יו"ר: פרופ' דמטריוס קרוסיס
  • מזכיר: ד"ר רוני מילוא
  • גזבר: ד"ר עדי וקנין
חדשות

תרופות לטרשת נפוצה עשויות לסייע לחולים בתסמונת וויליאמס הגנטית

ייתכן שנמצא מענה תרופתי חדש ותקווה לחולי תסמונת וויליאמס | חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרוורד מצאו כי המחלה הגנטית חשוכת המרפא קשורה לפגיעה במיאלין

מחלות גנטיות בילדים. אילוסטרציה

המנגנון הגורם לליקויים הנוירולוגיים וההתנהגותיים המאפיינים את "תסמונת וויליאמס" – מחלה גנטית קשה שאין לה כיום טיפול ישיר – קשור לפגיעה במיאלין, אותו חומר עוטף ומבודד את תאי העצב. פגיעה במיאלין מאפיינת מחלות נוספות, ביניהן טרשת נפוצה.

מחקר חדש משותף לאוניברסיטת תל אביב, המרכז לנוירוביולוגיה בבית החולים לילדים בבוסטון ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרוורד, המכון למחקרי המוח והקוגניציה ב-MIT, הראה עתה כי ייתכן שהתרופות הקיימות לטרשת נפוצה עשויות להיות יעילות גם עבור חולי תסמונת וויליאמס, שעד כה לא היה להם מענה. בנוסף מעריכים החוקרים כי ייתכן שלממצאיהם יש משמעות גם עבור מחלות אחרות הקשורות לפגיעה במיאלין, כמו ALS ואלצהיימר.

את המחבר הראשון של דו"ח המחקר הוא ד"ר בועז ברק מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף מעבדתו של פרופ' גואופינג פנג ב-MIT בארה"ב. המאמר על המחקר פורסם שלשום (ב') ב-Nature Neuroscience.

תסמונת וויליאמס (WS) היא מחלה גנטית נדירה המתאפיינת במגוון ליקויים גופניים, קוגניטיביים ותפקודיים. עד היום לא נמצא לה טיפול ישיר. החולים מטופלים בתרופות המיועדות לתסמינים השונים כמו הפרעת קשב, חרדה, פגיעות פיזיולוגיות ועוד.

כינויה של המחלה הוא גם "תסמונת האהבה" בשל סבר הפנים החייכני שהיא גורמת בגלל פגיעה כרומוזומלית. לראשונה היא תוארה בשנת 1961 על ידי הקרדיולוג הניו זילנדי ג'ון ויליאמס ומופיעה באחת מתוך 20,000 לידות. היא חשוכת מרפא.

ללוקים בתסמונת יש בדרך כלל צורת פנים ייחודית המאופיינת בשפתיים בולטות, פה רחב, אף קטן וסולד, עפעפיים בולטים ולסת בולטת. מאפיינים גופניים נוספים: גובה נמוך, כתפיים צרות ושמוטות, ברכיים כפופות, היפוטוניה וגמישות יתר של המפרקים. רובם סובלים מקשיי אכילה, הקאות, הרטבה, בעיות שינה, יתר לחץ דם, הפרעות בכליה, רמות גבוהות של סידן בדם (בעיקר בינקות), בעיות שיניים, קשיי ראייה מקרוב, פזילה. לכ-80% מן הלוקים יש גם ליקוי בלב המחייב התערבות.

לעתים החולים בתסמונת סובלים גם מקול צרוד והתפתחותם המינית בדרך כלל מוקדמת. יש להם בדרך כלל רעד קל, הגורם לבעיות בהתפתחות המוטוריקה העדינה והגסה. משום כך הם מתקשים במיומנויות גרפיות, רובם מתחילים ללכת בגיל יחסית מאוחר והליכתם מגושמת.

לילדים עם תסמונת זו עיכוב גם בהתפתחות המנטלית וליקויי למידה קשים. הם בעלי לקות שכלית בחומרה זו או אחרת ומתפקדים ברמת IQ שבין 40 ל-90. רוב הלוקים בתסמונת נוטים להיפראקטיביות, סובלים מאי שקט ומקשיי ריכוז. כל גירוי קולי עלול להסיח דעתם בקלות. הם פוחדים מרעשים בלתיי שגרתיים, מופיעים אצלם קשיים בתפישת המרחב ובזיכרון החזותי והם מתקשים לזהות מושגי יסוד כצבע, גודל וצורה.

ד"ר ברק: "זמן רב ידוע שתסמונת וויליאמס נגרמת על ידי ליקוי ב-25 גנים שונים המוכרים למדע. אצל הלוקים בתסמונת זו חסר עותק אחד של אותם גנים, מבין שניים שיש לאדם הבריא. נכון להיום אין טיפול לתסמונת וויליאמס ואנחנו ביקשנו לחקור לעומק את המנגנונים המוחיים שלה, במטרה למצוא כיוון לפיתוח תרופה חדשה, או לחלופין לאיתור תרופה קיימת שעשויה לסייע לחולים.

"בחרנו להתמקד בגן GTF2I, שנחשד במחקרים קודמים כאחראי לאחד המאפיינים המובהקים של תסמונת וויליאמס, שמכונה 'תסמונת האהבה' ומתבטאת בהתנהגות חברתית מוגברת. ביקשנו לבחון את השפעתו ופעולתו של הגן בתאי העצב באזורים מסוימים בקליפת המוח".

בשלב הראשון במחקר שנעשה בעכברי מודל, בוצעה פגיעה בגן GTF2I בתאי העצב שבקליפת המוח, שהובילה לפגיעה במוטוריקה, לחרדתיות ולליקויים בהתנהגות החברתית. ריצוף הגנום של אותם עכברים העלה שהפגיעה גורמת נזק משמעותי למיאלין - שכבת הבידוד ומעטפת של תאי העצב.

בעכברי המודל נמצא אחוז נמוך יחסית של תאי עצב עטופים במיאלין. בתאי העצב העטופים היתה שכבת המיאלין דקה בהרבה מהנורמלי. פגיעה במיאלין, המאפיינת מגוון מחלות נוירולוגיות, לדוגמה טרשת נפוצה, מפחיתה את יעילות ההולכה החשמלית של תאי העצב, ולפיכך פוגעת בתפקוד התאים ובתקשורת ביניהם.

ד"ר ברק: "הממצא הזה היה מפתיע מאוד. אפשר לומר אפילו כמעט 'רעידת אדמה' במונחים מדעיים וזאת כיוון שהמיאלין איננו מיוצר על ידי תאי העצב אלא על ידי תאי תמך, התומכים בתאי העצב. במודל שלנו, הגנים בתאי התמך נותרו תקינים לחלוטין.

"לכן, הסקנו שתאי העצב הפגועים משפיעים באופן כלשהו על תאי התמך המייצרים מיאלין. ואכן, גילינו שמספרם של תאי התמך הבוגרים המסוגלים לייצר מיאלין פחת בחצי במוחם של עכברי המודל".

הפגיעה במיאלין פגעה משמעותית בהולכת האותות החשמליים במוחות העכברים הפגועים. מדידות הראו שלאותות לוקח זמן רב יותר לעבור בין שני אזורים שונים במוח, וגם עוצמת האותות המגיעים ליעד נמוכה יחסית.

"למה הדבר דומה? לצינור השקיה מחורר, שחלק גדול מן המים דולף ממנו לפני שהוא מגיע לשדה שאותו הוא נועד להשקות," הוסיף ד"ר ברק. "בדיקה נוספת העלתה עוד מאפיין מוכר של פגיעה במיאלין: פגיעה ביכולות מוטוריות עדינות הנשלטות על ידי תאי העצב שיוצאים מהמוח אל חוט השדרה, ובמצב תקין הם עטופים בשכבה עבה של מיאלין".

ממצאים אלה הובילו לשלב הבא במחקר.  "שנים רבות", ציין ד"ר ברק, "קיימות בשוק שתי תרופות בטוחות לשימוש, מאושרות FDA, לטרשת נפוצה. האחת פועלת כמו מסקינג-טייפ על צינור מחורר ומשפרת את מהירות ההולכה החשמלית בתאי העצב. השנייה מגדילה את מספר התאים המייצרים מיאלין, ועל ידי כך מעבה את שכבת המיאלין.

"לאחר שהבנו כי תסמונת וויליאמס קשורה לפגיעה במיאלין, החלטנו לנסות את התרופות האלו על עכברי המודל שלנו. שתי התרופות נוסו בנפרד. כל אחת מהן פעלה היטב והשיבה את היכולות המוטוריות ואת ההתנהגות החברתית של העכברים למצב תקין".

כדי לאשר שהממצא של פגיעה במיאלין ב"תסמונת וויליאמס" כפי שהוברר מעכברי המודל גם רלוונטי לבני אדם, פנו החוקרים לבנק בינלאומי לרקמות מוח למחקר וקיבלו ממנו דגימות מוח של חולי וויליאמס שנפטרו. בדיקה לעומק של הדגימות העלתה כמה ראיות התומכות בממצאים: 150 גנים שרמת הביטוי שלהם נמוכה משמעותית מהנורמה, ביניהם עשרות שאחראים על ייצור מיאלין; עובי המיאלין דק משמעותית מהנורמה; ומספר תאי התמך הקשורים למיאלין קטן משמעותית מהנורמה.

"בעקבות המחקר אנחנו מבינים בצורה טובה יותר את המנגנון של תסמונת וויליאמס. ייתכן שאף מצאנו עבורה מענה תרופתי חדש הנותן תקווה לחולים. בשלב הבא נבקש לערוך ניסויים קליניים בחולי תסמונת וויליאמס. אנחנו סבורים כי ייתכן שלממצאים יש השלכות גם על מחלות אחרות הקשורות לפגיעה במיאלין, ביניהן ALS, טרשת נפוצה, אלצהיימר ופגיעות ניווניות נוספות".

נושאים קשורים:  תסמונת וויליאמס,  מיאלין,  טרשת נפוצה,  אוניברסיטת תל אביב,  מחקר,  חדשות,  ד"ר בועז ברק
תגובות
 
26.04.2019, 20:07

האם מדובר בתרופות לטרשת נפוצה אינטפרון ביטא - שמיוצר בשיטה שפותחה במכון וויצמן , נרכשה ע"י חברת סרונו לשעבר וכיום מיוצרת ע"י מרק .
והקומפקסון - של חברת טבע.
ששתיהן פיתוח ישראלי.