ידוע זה מכבר כי סינדרום קליני מבודד מהווה את אירוע הדה-מיאלניזציה הראשון, המכוון נגד מערכת העצבים המרכזית. עם הזמן, ייתכן ויעמוד בקריטריונים האבחנתיים ויתאים לאבחנה של טרשת נפוצה, או לחילופין ישאר כאירוע מבודד ללא עדות קלינית או פארא-קלינית למחלה. בשל הקושי בניבוי המהלך ארוך הטווח של המחלה בעת האירוע הראשון, ניסו החוקרים לבחון מאפיינים קליניים ומעבדתיים הקשורים להפיכת אירוע בודד שכזה לטרשת נפוצה, תוך דגש על הערך המנבא של זיהוי OCBsי(oligoclonal bands).
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו 82 חולים ממרפאה של טרשת נפוצה, עם אירוע שמתאים לסינדרום קליני מבודד (אך כזה שלא עומד בקריטריונים של מקדונלד מ-2010), כאירוע ראשון של טרשת נפוצה (לפי אותם קריטריונים).
החוקרים מצאו כי בעוקבה שלהם, 78.6% מהנבדקים הפכו בסופו של דבר לחולי טרשת נפוצה. עוד מצאו כי OCBs נכחו בתחילת המחקר ב-68% מחולי הטרשת הנפוצה, אך גם ב-73.7% מחולי הסינדרום הקליני המבודד שנותר יציב ולא הפך למחלה (P = 0.77). לאחר ריבוד התוצאות לפי הטיפול, לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין נוכחות של OCBs לבין הפיכה לטרשת נפוצה. בנוסף, תוצאה חיובית לנוכחות של OCBs לא ניבאה הפיכה מוקדמת יותר לטרשת נפוצה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי ישנה הימצאות הגבוהה של בדיקה חיובית לנוכחות OCBs בחולי סינדרום קליני מבודד, אפילו באלו שעד כה לא עמדו בקריטריונים לטרשת נפוצה (לשנת 2010). עובדה זו מעלה שאלות לגבי ההנחה המוקדמת כי סטטוס ה-OCBs של החולה משמעותו אבחנה של טרשת נפוצה. הבנה זו חשובה מכיוון שאבחנה חפוזה עלולה להוביל להתחלת טיפול כרוני ואף לסטיגמה למשך כל החיים, בחולים שייתכן ולא יפתחו נגעים חדשים או יחוו התקף נוסף לעולם.
מקור: