מטרת החוקרים הייתה לקבוע האם מכשיר מולטי-סנסורי קטן ולביש, מסוגל להבחין בין טרשת נפוצה מתקדמת לבין טרשת נפוצה התקפית, כמו גם לתעד את התקדמות הגפיים במרווחים קצרים, באמצעות נתונים על פסיעת האצבע וכף הרגל.
עוד בעניין דומה
החוקרים הכלילו חולים עם טרשת נפוצה ועקבו אחריהם באופן פרוספקטיבי, כחלק מהביקורים השגרתיים שלהם במרפאה, בערך כל 6 חודשים. בכל ביקור ביצעו המשתתפים פסיעות של האצבעות ושל כף הרגל תוך כדי שהם לובשים את רצועת ה-MYO הכוללת מד תאוצה, גירוסקופ וחיישני אלקטרו-מיוגרמה שטחיים. ההערכה של התקדמות הגפיים של המטופל התבססה על שילוב של השינויים במאפייני הגל היחיד לאורך זמן. החוקרים העריכו את השינויים בין המדדים של הגפיים העליונות והתחתונות, שזוהו בין טרשת נפוצה מתקדמת לבין טרשת התקפית, באמצעות חישוב AUROCי(Area Under the Receiver Operating Characteristics). כמו כן, השוו את ציוני ה-EDSS (Expanded Disability Status Scale) באמצעות מתאם פירסון.
החוקרים הכלילו 53 חולי טרשת נפוצה התקפית ו-15 עם טרשת נפוצה מתקדמת (72% נשים, גיל ממוצע בתחילת המחקר 48, משך מחלה חציוני 11 שנים, ציון EDSS חציוני 2.5, תקופת מעקב חציונית 10 חודשים). החוקרים מצאו כי המדדים המסוכמים הסופיים הבחינו בין טרשת נפוצה התקפית לשניונית מתקדמת, עם AUROC UE של 0.93 ו-LE של 0.96. זאת ועוד, נמצא כי המדדים קשורים לציוני EDSS בתחילת המחקר (UE P = 0.0003, LE P = 0.0007). בעוד כי לרוב החולים לא היה שינוי ב-EDSS במהלך תקופת המעקב הקצרה, לחלקם היו עדות להתקדמות במדדים שרשם החיישן.
החוקרים הגיעו למסקנה כי במהלך תקופת מעקב קצרה, האלגוריתם החדשני המבוסס על החיישן שמתואר במחקר הצליח להבחין בין טרשת נפוצה מתקדמת להתקפית ותיעד את השינויים בתפקוד הגפיים. הם סבורים כי בעודו זול, לא פולשני וקל לתפעול, תוצא זה ניתן להתאמה קלה לפרקטיקה הקלינית ולניסויים קליניים בתור מדד חיוני של טרשת נפוצה. לטענתם, גישה זו מהווה שיטה מבטיחה למעקב אחר תפקוד לקוי של הגפיים גם במחלות נוירולוגיות אחרות.
מקור: