בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה שממצאיה פורסמו בכתב העת 'Therapeutic Advances in Chronic Disease', מטרת החוקרים הייתה לסכם את הראיות הקיימות על ההשפעות הטיפוליות של גירוי מוחי לא-פולשני (NIBS: non-invasive brain stimulation) על תסמיני ליבה של טרשת נפוצה (MS). לצורך סקירתם, החוקרים התמקדו במחקרים העוסקים בגרייה מוחית בזרם ישר (tDCS: transcranial direct current stimulation), ובפרוטוקולים של גירוי מגנטי תוך-מוחי חוזר (rTMS: repetitive transcranial magnetic stimulation).
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו חיפוש שיטתי אחר מאמרים אשר פורסמו בארבעה מסדי נתונים עד ל-31 במאי 2021, אשר השוו בין ההשפעת של tDCS או rTMS פעילים, בהשוואה להתערבויות כזב (sham) בחולי MS. החוקרים השתמשו במודלי השפעה אקראית לצורך מטא-האנליזה. על מנת לבחון את ההשפעה של מינון מעורר ופרוטוקולי עירור שונים, החוקרים השתמשו במטא-רגרסיה ובמטא-אנליזה של תתי-קבוצות, בהתאמה.
25 מחקרים מבוקרי אקראיות (RCT: randomized controlled trial) נכללו בסקירתם של החוקרים, מתוכם 19 tDCS ו-6 rTMS. טיפולי tDCS הובילו להפחתה מיידית ומובהקת בתסמיני העייפות, בעוצמה גדולה (large effect size) (ערך g של הדג'ס = 0.870-, רווח בר-סמך של 95% = [1.225- עד 0.458-], מספר הנדרש לטיפול = 0). בפרט, אנליזה של תת-קבוצה הדגימה כי מיקום ה-tDCS מעל אזור קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (DLPFC: dorsolateral prefrontal cortex) השמאלית וה-S1 באופן דו-צדי הוביל להפחתת תסמיני העייפות, בהשוואה להתערבויות כזב. כמו כן, לטיפול עם tDCS הייתה השפעה מיטיבה על עייפות בקרב חולי MS עם מוגבלות פיזית נמוכה, אך לא בקרב חולים עם מוגבלות פיזית גבוהה. בנוסף, נמצא כי הטיפול שיפר את התפקוד הקוגניטיבי, וכי טיפול עם rTMS הוביל להפחתה בעוויתיות (spasticity) שרירים. עם זאת, פרוטוקולי ה-NIBS לא הראו השפעה נוספת על כאב המקושר ל-MS ועל תסמיני מצב רוח.
החוקרים מסכמים כי טיפול עם tDCS לחולי טרשת נפוצה מקל על העייפות ומשפר תפקודים קוגניטיביים, וכי טיפול עם rTMS מפחית עוויתיות שרירים. יש צורך במחקרים נוספים באיכות גבוהה על מנת לאשש את ההשפעות הטיפוליות של פרוטוקולי NIBS שונים בחולי טרשת נפוצה.
מקור: