• יו"ר: פרופ' דמטריוס קרוסיס
  • מזכיר: ד"ר רוני מילוא
  • גזבר: ד"ר עדי וקנין
מחקרים

טיפולים משני מחלה הפחיתו את שיעור המעבר לטרשת נפוצה מתקדמת שניונית

השוואה של דפוסי מחלת הטרשת הנפוצה בשוודיה הדגימה כי החל מהשנה בה נכנסו לשימוש הטיפולים משני המחלה חלה ירידה מובהקת בשיעור המטופלים שהתקדמו לטרשת נפוצה מתקדמת שניונית

טיפולים משני מחלה (DMTs: disease-modifying therapies) לטיפול בטרשת נפוצה (MS) נקשרו עם שיעורים מופחתים של הישנות ושל צבירת מוגבלויות. עם זאת, נדירים הם המחקרים אשר בדקו את השפעתם של DMT על הסיכון למעבר לטרשת נפוצה מתקדמת שניונית (SPMS: secondary progressive MS) תוך מינוף נתונים ארציים מבוססי אוכלוסייה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Multiple Sclerosis and Related Disorders', החוקרים קבעו את ההיארעות באוכלוסייה של המרה ל-SPMS על ידי יצירת שתי עוקבות ארציות עוקבות, אחת לפני הכנסת ה-DMT בשוודיה, ואחת לאחר מכן.

החוקרים כללו שתי קבוצות אוכלוסייה עוקבות של טרשת נפוצה התקפית הפוגתית (RRMS: relapsing-remitting MS) מתוך מרשם ה- MS הלאומי בשוודיה בין השנים 1975-1994 (n=2,161), בתקופה לפני שה- DMT נעשו זמינים, ובין השנים 1995-2011 (n=3,510), בהן DMTs הפכו לזמינים, בעיקר הדור הראשון (הניתן בזריקות), אשר בסופו של דבר היו בשימוש בקרב 70% מהמטופלים. החוקרים בדקו את הסיכון למעבר ל-SPMS כפונקציה של שנה קלנדרית המקיפה את שתי העוקבות. בנוסף לכך, החוקרים קבעו את שיעור היארעות המעבר ל-SPMS תוך ריבוד לשכבות גיל, מתחת ומעל ל-50 שנים, בתתי-קבוצות של חולים שקיבלו טיפול, ושלא קיבלו טיפול.

מתוצאות המחקר עולה כי הסיכון להמרה ל-SPMS (בתקנון לגיל הנוכחי, משך הזמן הנוכחי מאז הופעת המחלה, שנה קלנדרית ומין) היה נמוך באופן מובהק בעוקבה השנייה, בהשוואה לעוקבת האוכלוסייה הראשונה (יחס הסיכונים 0.58; רווח בר-סמך של 95% 0.48, 0.70). הסיכון להמרה ל-SPMS לשנה קלנדרית ירד ב-2.6% מדי שנה (p < 0.001) לאחר 1995, והסיכון להמרה ל-SPMS עלה עם הגיל עד גיל 50. לאחר מכן, הסיכון לא השתנה או ירד בקרב מטופלים עם גיל מוקדם בעת הופעת הטרשת הנפוצה (<35 שנים), אך המשיך לעלות עם הופעה בגיל מבוגר יותר, עם מגמות דומות בתתי-הקבוצות אשר קיבלו טיפול ושלא קיבלו טיפול.

שיעור ההיארעות של ההמרה ל-SPMS ירד באופן מובהק ברמת האוכלוסייה לאחר הכנסת ה-DMTs מהדור הראשון בשנת 1995. החוקרים מציינים כי יעילות הטיפול עם DMT אושרה על ידי הדגמת המפנה של מסלול הסיכון השנתי להמרה ל-SPMS לאחר שנת 1995. הגיל בתחילת המחלה קבע דפוס היארעות משתנה של ההמרה ל-SPMS בגיל מבוגר יותר, אשר הופיע הן בריבוד של אלו שקיבלו טיפול, והן בקרב אלו שלא. כמו כן, החוקרים מוסיפים כי בעוד שהדור הראשון של DMT עיכב את ההמרה ל-SPMS, ההשפעה ארוכת הטווח של הטיפול הייתה מתונה בלבד.

מקור:

Effectiveness of first generation disease-modifying therapy to prevent conversion to secondary progressive multiple sclerosis, Multiple Sclerosis and Related Disorders, Volume 68, 2022, https://doi.org/10.1016/j.msard.2022.104220.

נושאים קשורים:  מחקרים,  טרשת נפוצה,  טרשת נפוצה מתקדמת שניונית,  טיפולים משני מהלך מחלה,  מוגבלות
תגובות