עייפות היא התסמין המתיש ביותר בחולים עם טרשת נפוצה (multiple sclerosis - MS). נטליזומאב וריטוקסימאב הם הטיפולים הנפוצים ביותר לשינוי מחלת הטרשת הנפוצה בשוודיה, אך נתונים השוואתיים על ההשפעה על עייפות הם נדירים.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Multiple Sclerosis Journal - Experimental, Translational, and Clinical, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את רמות העייפות בין מטופלים עם נטאליזומאב וריטוקסימאב.
המחקר בוצע במתכונת של מחקר חתך רב מרכזי. החוקרים זיהו ברישום הטרשת הנפוצה השוודי חולים עם טרשת נפוצה בשלב התקפי ומשך טיפול של יותר מ-24 חודשים. העייפות הוערכה באמצעות סולם העייפות לתפקודים מוטוריים וקוגניטיביים (Fatigue Scale for Motor and Cognitive functions - FSMC) ומהירות עיבוד באמצעות מבחן סימול ספרתי (Symbol Digit Modalities Test - SDMT).
במחקר הוכללו 128 חולים (נטליזומאב: 56, ריטוקסימאב: 72). לא נמצאו הבדלים משמעותיים ב-FSMC בעת התאמה לערפלנים פוטנציאליים (p=0.936), כאשר פקטור הגיל היה בעל ההשפעה הגדולה ביותר, ונמצא בקורלציה לעייפות מוגברת. חולים שקיבלו נטליזומאב התמודדו טוב יותר באופן משמעותי עם SDMT בחתך רוחב (נטליזומאב 64.7, ריטוקסימאב 56.2; p=0.003), עם שיפור מתחילת הטיפול, בהשוואה לריטוקסימאב (שינוי: נטליזומאב 8.9, ריטוקסימאב 1-; p=0.002).
החוקרים הסיקו כי אין הבדל ברמות העייפות בין קבוצות נטליזומאב לריטוקסימאב. מטופלים שטופלו עם נטליזומאב הראו תוצאות טובות יותר באופן משמעותי ב-SDMT מאשר מטופלים בקבוצת הריטוקסימאב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
