בנשים עם טרשת נפוצה (MS), ניהול הטיפול במחלה סביב תכנון ההריון ובמהלך ההריון עדיין מהווה אתגר, זאת משום שצריך לשקול את עיתוי הפסקת הטיפולים משני המחלה (DMT: disease-modifying therapies), את הסיכון לרה-אקטיבציה של המחלה, וכן את האפשרות לרעילות עוברית.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Multiple Sclerosis and Related Disorders', מטרת החוקרים הייתה לתאר את פעילות המחלה במהלך ההריון ולאחר הלידה בנשים עם MS, וזאת ביחס לסטטוס הטיפול לפני כניסתן להריון.
לצורך המחקר נאספו 339 חולות MS אשר נכנסו להריון בין השנים 2007 ל-2017. המטופלות סווגו לפי החשיפה שלהן ל-DMT במהלך 18 החודשים שקדמו להריון (לא מטופלות / קו ראשון / שני / שלישי).
מתוך כלל משתתפות המחקר, 122 נשים לא נחשפו ל-DMT טרם כניסתן להריון, 147 נחשפו ל-DMT קו ראשון, ו-70 נחשפו ל-DMT קו שני/שלישי (73% לנטליזומאב ו-23% לפינגולימוד) לפני כניסתן להריון. בקבוצת הקו הראשון, ה-ARR ירד מ-0.39 במהלך השנה שלפני ההריון ל-0.21 במהלך ההריון, בעוד שהוא עלה בקבוצת הקו השני/שלישי מ-0.59 ל-0.78. 47.1% מהמטופלות בקבוצת הקו השני/שלישי התמודדו עם הישנות אחת לפחות במהלך ההריון, והזמן מהכניסה להריון ועד להישנות הראשונה היה קצר יותר באופן מובהק בקבוצה זו (p < 10-4). הסיכון להישנות במהלך ההריון ולאחר הלידה נקשר עם הישנות טרם הכניסה להריון, ולחשיפה ל-DMT בקו שני/שלישי לפני ההריון.
לסיכום, נדרשת תשומת לב מיוחדת למטופלות אשר קיבלו נטליזומאב ופינגולימוד טרם כניסתן להריון, זאת משום שהן מצויות בסיכון מוגבר לרה-אקטיבציה של מחלת ה-MS במהלך תקופת ההריון.
מקור: